CAMELS01

The CAMELS

אין דבר שיותר מרגש אותך ממה שאתה באמת אוהב,  לא בחורות , לא סמים , לא אלכוהול ואפילו לא משפחה , הארגון שלי היה כל חיי….

מעולם לא חשבתי לכתוב על זה, תמיד הייתי מופנם לגבי זה והרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות, תמיד כששאלו אותי אתה מהקאמלס לא? הייתי ממהר לסיים את השיחה… אבל הגיע הזמן.

https://www.flickr.com/photos/142579456@N03/shares/aW68Y8

 
.מעטים האנשים שיודעים ומכירים מה עשינו ואיך עשינו
 ומעטים האנשים שמבינים בכלל את גודל הדבר שעשינו תמורת אהבה חד  צדדית וכואבת
איש חכם פעם אמר לי,
הרבה אנשים היו רוצים לאהוב משהו כמו שאנח אוהבים את הפועל באר שבע. הכל התחיל אז בגיל 14…
שיחות בתוכנת ה-icq עם חברים, ילדים מושפעים שמסתכלים על תמונות קהל ומתלהבים.
מהר מאוד רצינו ליצור משהו אמיתי גם בעיר שלנו,
ארגון אולטראס אמיתי שיכבד וייצג את קהל הפועל באר שבע בכבוד,
אבל זה לא כל כך פשוט כמו שנשמע. 
התחלנו במסע משגע 30 אנשים להיפגש ולהביא איתם 50 שקלים שנוכל לעשות דגלונים (מה שלא היה ביציע לפני).
איכשהו הכל הצליח.. 30 ילדים שאת שמות רובם שחכתי הביאו 50 שקלים ישבנו מול אדם מדהים שנקרא חנן אבוטבול והוא הכריז… אתם הקאמלס ג׳וניור. הדרך לא הייתה קלה, את הדגלונים גנבו לנו.. ביציע הרבה צחקו עלינו, מעולם לא הרגשנו כוח ותמיד חיפשתי איזושהי דרך למשוך תשומת לב. אנשים שהיו עמוד התווך שלי עזבו אותי, נשארתי לבד.. אני וחבר יקר מוכשר מול כל העולם.. כל פעם אחד בא ואחד הולך, אחד נשאר אחד חותך, אחד מוריד הילוך ואחד מעלה. אבל אנחנו תמיד שם, מנסים להגשים את החלום שנקרא ארגון אולטראס אמיתי בבאר שבע.
התחברתי לכתיבת שירים,
תמיד התביישתי ואמרתי שאני לא זוכר את מילות השירים שלי כשביקשו ממני לשיר להם, אבל זו הייתה המוזה שלי.
אני זוכר שחיים ז״ל צעק עליי ׳זה שיר של בית״ר!׳ נעלבתי ואמרתי הלך השיר, כמו ילד והפסקתי לכתוב לתקופה.
הגיע עונת העלייה ועלינו שלב,
הגדולים בקאמלס כבר לא קיימים בלעדינו והכל תלוי בנו.
צובעים שלטים, מכינים דגלים, הולכים לסיג ברגל בשבת, מבריזים מהלימודים העיקר שתהיה תפאורה ונתקדם. 5 קבוצות עולות לוזון אומר והרגשנו שזה העונה שלנו..
לקראת גמר טוטו לאומית שמעתי את becoming insane של אינפקטד והתחלתי לזמזם, כשחזרתי הבייתה שברתי בצורת והתחלתי לכתוב
׳כל היציע עכשיו כבר רוקד,
כל היציע עכשיו כבר קופץ..
יאללה הפועל תתנו את הלב׳
כל זה בסופו של דבר נכנס למה שאתם מכירים בתור׳כל היציע עכשיו משתולל׳..
עם הזמן אני קולט שזה להיט ואנשים מתאהבים, אבל עדיין אותו ביישן.
כל היציע הפך לסוג של ברדה של הקהל..
החיזוק שהופך אותך ממשהו בינוני למצויין.
אבל כרגיל אחרי כל עלייה מגיע ירידה,
במשחק העלייה לא נתנו לנו קרדיט וכל הגדולים חזרו מהחורים…
להכין תפאורה אחרי שלא נגעו במברשת שנתיים, כאב לי הלב כי חשבתי שהגיע לנו אחרי הכל את הקרדיט.
דפדפנו והגענו לליגת העל.. נתניה בחוץ? נתניה בחוץ!
׳גמל טעית בדרך׳…
הקאמלס נראים טוב ומאוחדים,
הרבה חדשים מצטרפים לגרעין החזק והשם הגמלים מתחיל לתפוס תאוצה.
עם הזמן אנחנו מוציאים בגדים שלנו, מרססים את השם שלנו בכל מקום ומתחיל להיות גאים.
ליגת העל היא הליגה האמיתית וצריך להתאים את עצמך, התחלנו להכין
…תפאורות ברמה
מציירים על דגלים בגודל 30 מטר ומבקשים מאבא של אחד מאיתנו שיבוא עם הרכב להאיר, כי החושך הגיע והמשחק עוד 
.יומיים
 https://www.flickr.com/photos/142579456@N03/shares/eyjL04
בינתיים, לא הפסקתי עם השירים… ׳ברחובות׳ ו׳בארני׳ מתחילים לתפוס תאוצה ביציעי באר שבע… גם ׳אמא כל הזמן אומרת׳ ו׳מספרים ש׳ התחילו להתפרסם. החבר היקר שלי עלה ברמה והשלטי גדר והדגלים של באר שבע הפכו להיות ליפים בארץ.
עוד עונה בליגת העל..
אנחנו כבר חיילים, אבל השם רק צובר תאוצה… תמיד פחדתי מהגיוס לקרבי, כי פחדתי שהארגון שלי ייפול.. יום לפני הפתיעו אותי ועשו ערב לכבודי, הזלתי דמעה.. אין דבר שיותר מרגש אותך ממה שאתה באמת אוהב. לא בחורות, לא סמים, לא אלכוהול ואפילו לא משפחה.. הארגון שלי היה כל חיי. 
התגייסתי ונעלמתי, אבל המשכתי לעשות מה שאני יכול… כתבתי את ׳רציתי להגיד לך באר שבע׳ בסוף הטירונות וכשהגעתי למשחק אחרי שלושה שבועות כבר שמעתי את כל הטריבונה שרה אותו.
לא האמנתי למה שראיתי, הקאמלס ברמה מטורפת…קרוב ל-15 איש שהם בדיוק כמוני והחלומות והשאיפות שלנו זהים, זהו זו לא קלישאה זו דרך חיים… הקבוצה שיחקה חרא, אבל זה רק חיזק אותנו…
כמעט ירדנו ליגה פעמיים שנה אחר שנה,
אבל זה רק הטריף אותנו. תפאורות מדהימות שנה אחר שנה בפלייאוף התחתון, עידוד מטורף בכל מגרש חוץ בארץ..
וזהו כבר כל אוהד מכיר, הגמלים 2005.
אחרי העלייה הזו באה ירידה, הגיע שנת 2013/2014 ופתחנו אותה עם אבידה ענקית, חיים לוי ז״ל המודל לחיקוי שלי נפטר מהמחלה.. יום שחור, אבל צריך להמשיך להגשים את החלום. דיוקן ענק של חיים עלה ביציע, וסרמיל לא ראה יום עלוב יוצר.. אבל ברדה החזיר אותנו מהר למציאות, והקאמלס הביאו את אירופה לקהל. תפאורות מטורפות, פירוטכניקה משוגעת באימונים, עידוד מסודר ומיוחד, צבע 90 דקות ביציע… ובעיקר גרמו לקהל להיראות מדהים בשנה האחרונה ויעשו את זה גם בהמשך. העלייה הזו הגיעה, אבל גם הנפילה שלי…
בעונה הנוכחית שבוע אחר שבוע רציתי לעזוב, שבוע אחר שבוע החזקתי את עצמי בשיניים. המון משחקים בשער 2 או 6 כדי להסתכל על הארגון מרחוק מה שמעולם לא עשיתי ולראות שהצלחתי במהפכה, של הפועל באר שבע יש עוגן והוא חזק. נדהמתי לראות את הארגון בשבת האחרונה אחרי המחאה, עם כל כך הרבה תומכים שמסתכלים מהצד ואומרים ׳הנה הם מתחילים, הנה הקאמלס!׳ התרגשתי כל כך..

הדרך הכואבת והקשה משתלמת, ניצחת בסופו של דבר.
יכולים להגיד שהדרך אלימה, פנאטית, מטורפת, מוגזמת, שאיבדנו את זה, ששרפנו. 
יכולים להגיד שפירוטכניקה זו שפעת,
שדגלים מסתירים לכם,
ששחור זה לא לכדורגל ושיעודד זה לא בטוב וברע. 
בסופו של דבר, עשינו מהפכה!
 
אסיים במשפט מהשיר האחרון שכתבתי ואכתוב כנראה להפועל באר שבע… כבר מילדות אני זוכר, ולעולם לא אשכח.
לחיי תקופה מדהימה ואנשים מדהימים…
The Camels ultraSouth 2005 !

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים